פרופ’ יהודית דורי: “אין ביקוש למדעים כי היום אושר חשוב יותר מפרנסה” – “כלכליסט – מוסף עסקים ונשים”

יהודת דורי

פרופ’ דורי, דקאנית הפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה בטכניון, סבורה כי הילדים של היום לא חושבים על העתיד בבואם לבחור מסלול לימודים. זו, לדעתה, אחת הסיבות לשחיקת מקצועות המתמטיקה והמדעים, שהיא מנסה לקדם באמצעות הנגשתם למגוון אוכלוסיות, כי “צריך לסלול את הדרך למי שלא יודעים במה הם טובים”

 “הרבה יותר ילדים מאלה שבוחרים להתמחות במקצועות המדעים מסוגלים לכך, רק שלא בפני כולם האופציות פתוחות ולא כולם מקבלים עידוד מהבית”, טוענת פרופ’ יהודית דורי (63), דקאנית הפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה בטכניון, בראיון ראשון. “אני לא אומרת שילדים שמוכשרים בספרות או באמנות צריכים לבטל את הכישרון שלהם. אני אומרת שצריך לתת הזדמנות לילדים שלא יודעים במה הם טובים, לילדים שיכולים אבל לא מגיעים לזה, כי בסביבה הקרובה שלהם אין מורה למדעים או טכנולוגיה. אנחנו צריכים לפתוח להם את הדלת לתחומים האלה, שמספקים משכורת יותר טובה וסיכוי להתפתחות מקצועית מגוונת”.

פרופ’ דורי מדברת על מתמטיקה ומדעים בלהט ניכר. אחד מהפרויקטים שהיא מובילה שנים ארוכות הוא הנגשה של החומר המדעי המורכב, כך שלא ירפה את ידי הלומדים.

פרויקט זה מתחבר למטרת־העל שהציבה לפניה: לחשוף יותר ויותר תלמידי בית ספר למקצועות המדעים. “צריך רק לגרום לתלמידים לנסות. במקומות כמו עיירות פיתוח, שבהן המצב הסוציו־אקונומי נמוך יותר, אם נצליח לעורר דרייב להתקדמות אישית ומקצועית, יש סיכוי להפחית את מספר האנשים שיזדקקו לקצבאות ולתמיכות של המדינה”.

על פי פרופ’ דורי, אחת הסיבות לירידת הערך של מקצועות המדעים היא העובדה שיש מי שבוחרים את תחומי הלימוד לאו דווקא במחשבה על עיסוק או על העתיד. “שיעור הילדים שמתאימים למקצועות האלה גבוה מהשיעור של מי שלומד אותם בפועל”.

מדוע בעצם?“ילדי השמנת שגדלים בבתים שאין בהם מחסור כלכלי מקבלים מסר שחשוב שהם יהיו מאושרים יותר מאשר שילמדו ויתאמצו. הם לא מחפשים מקצוע בשביל עבודה. אחרי הצבא הם לוקחים אוויר, הולכים לנוח, עושים מכינה או פסיכומטרי. כל הנושא של לקיחת אחריות לפרנסה מתעכב מאוד”.

פרופ' יהודית דורי. "הרבה יותר ילדים מסוגלים ללמוד מדעים, אבל לא מקבלים עידוד מהבית"פרופ’
יהודית דורי. “הרבה יותר ילדים מסוגלים ללמוד מדעים, אבל לא מקבלים עידוד מהבית”צילום: אלעד גרשגורן

הבעיה שפרופ’ דורי מצביעה עליה מקבלת אישוש במבחני פיז”ה, הנערכים בקרב בני 15 ומתמקדים בתחומי המדעים, הקריאה והמתמטיקה. מתוצאות המבחנים ב־2015 – שבהם הושם דגש על מקצועות המדעים – עולה כי הפערים בהישגי התלמידים בין שכבות סוציו־אקונומיות שונות רק הולכים ומעמיקים עם השנים. כמו כן, ממוצע הציונים של תלמידי ישראל בשלושת התחומים הנבדקים נמוך מממוצע ה־OECD.

ומה צריך כדי להצליח במדעים? “ההתמדה והנחישות עם חזון ויצירתיות הם הדרך היחידה להצליח. כדי להשיג פריחה כלכלית וחברתית במדינת ישראל צריכה להשתרש התובנה שלא מספיק שאתה ואני נצליח, אנחנו צריכים גם לדאוג לשכבות שקשה להן יותר. זה מסר שיכול להציל אותנו”.

“מאמינה שאפשר לשנות”

אחת היוזמות שמפעילה כיום פרופ’ דורי כדי להגשים את מטרת־העל שלה היא תוכנית “מבטים”, שמטרתה לגייס בוגרים של הטכניון בתחומי המדעים, המתמטיקה וההנדסה ולתמרץ אותם לחזור למסלול השלמות ללימודי הוראה. הסטודנטים במסלול מקבלים מלגת שכר לימוד ומסיימים אותו כשבידיהם תעודת הוראה למקצועות כגון כימיה, פיזיקה, מחשבים וכדומה בחטיבות הביניים ובתיכונים. עד היום כ־150 בוגרים יצאו לשדה ההוראה במסגרת “מבטים”.

“הסטודנטים האלה משפיעים מאוד בבתי הספר, הם יצירתיים, יוזמים. אנחנו רוצים שהתוכנית תתרחב, בייחוד לנוכח פרישתם של רבים ממורי המדעים והמתמטיקה לגמלאות. הרמה הגבוהה של הסטודנטים שלנו גורמת לי להאמין שאפשר לחולל שינוי”.

מדוע שבוגר טכניון, שעבד שנים בהייטק, ירצה ללמד?“לפעמים זה עקב ההתשה המתמשכת בהייטק, לפעמים זה בשל החיפוש אחר עיסוק לנשמה. ההישג העיקרי של התוכנית הוא הקטנת שיעור הנשירה של המורים. הסטודנטים כאן מקבלים ליווי צמוד ונחשפים לקשיים במערכת החינוך, לאימפקט הרוחני והאידיאולוגי ולתרומה שלהם.

“מי שבוחר ללמד מתוכם, כ־50%, כבר נשאר במערך ההוראה. כעת שיעור הנושרים מקרב מי שבחרו להיות מורים נמוך מ־5%. סטודנט שסיים לימודי הוראת מדעי המחשב בתוכנית ‘מבטים’, סיפר לי לאחרונה איך הצליח להרחיב את מגמת המחשבים שבה הוא מלמד מ־20 תלמידים ל־50 בשלוש שנים. ההשפעה שלהם משמעותית מאוד”.

היוזמה של פרופ’ דורי מתיישבת גם עם תוכניתו של שר החינוך נפתלי בנט לקידום לימודי המתמטיקה. במסגרת התוכנית משרד החינוך עתיד להכשיר כ־200 מורים לבגרות ב־5 יחידות ולהעניק מלגת לימודים וקיום לסטודנטים למתמטיקה שיתחייבו לעסוק בהוראה חמש שנים.

 

“צריך יותר גיוון”

במקביל לצורך להגדיל את החשיפה למקצועות המדעים פרופ’ דורי מדגישה את הצורך להגיע לאוכלוסיות מגוונות: “מה שנעשה עד כה לא מספיק. צריך לצמצם את אי־השוויון בין המגזר היהודי למגזר הערבי, בין בנות לבנים, בין תלמידים ממעמד סוציו־אקונומי גבוה למעמד סוציו־אקונומי נמוך. אנחנו מנסים להגדיל את מספר העתודאים במדעים, מתמטיקה והנדסה באמצעות חיפוש אחר מועמדים בשכונות בעלות רקע חברתי־כלכלי נמוך ובייחוד בעיירות פיתוח.

“יש לנו פרויקטים שמגשרים על נקודות הפתיחה הלא טובות. אבל לא מספיק שאנחנו מציעים אותם, התלמידים צריכים לרצות. אם היה ניתן לחשוף את ההורים מהמגזרים האלה למסלולי הלימוד ולהשפעתם על העתיד של הילדים שלהם, היה לנו סיכוי לבנות עולם חדש, מעט טוב יותר מקודמו”.

איך נראה שדה חשמלי

בעיני פרופ’ דורי, אחת הדרכים העיקריות למשוך תלמידים למקצועות המדעים היא להנגיש להם את החומר באמצעות טכנולוגיה והדמיות. “אם תשאל אותי איך נראית מולקולה, מהם אטום או אלקטרון, ממה מורכבים המים בכוס שלפניך, התשובות שלי יישמעו לך מופשטות מאוד. אבל אם אלווה את ההסברים שלי בהדגמה חזותית, אתה תבין את התופעות האלה הרבה יותר טוב”.

המשנה הזאת שהיא שוטחת בפנינו על רגל אחת היא הבסיס להיותה חלוצה בארץ בכל הנוגע לשימוש באמצעים מקוונים ככלי לימוד – נושא רלבנטי במיוחד בתקופה שבה המועצה להשכלה גבוהה עושה ככל האפשר כדי לדרבן מוסדות אקדמיים לעבור ל”מוקים” (קורסים מתוקשבים) על חשבון קורסים בפורמט המסורתי של מרצה מול סטודנטים.

“כשהגעתי לטכניון בתחילת שנות התשעים, שאלו אותי אם יש כלים או מכשירים שאני זקוקה להם, וביקשתי כיתה של מחשבי מקינטוש, שזה היה דבר חדשני אז. בזכות המעבדה הזאת הצלחתי לערוך מחקר שבו סטודנטים ותלמידי תיכון השתמשו בהדמיה המולקולרית ככלי לימוד”.

במחקרה בדקה פרופ’ דורי את ההשפעה של למידה פעילה עתירת טכנולוגיות וסימולציות על רמת ההבנה של סטודנטים בקורסי כימיה. “עד אז רק כימאים היו משתמשים בהדמיה מולקולרית, ואני הראיתי שאפשר להשתמש בה כדי לגרום לתלמידים להבין הבדלים של אורך, קשרים, זוויות, סוגי אטומים ואינטראקציות בין מולקולות”.

המוטיבציה לשיטת הלימוד שהגתה היא העובדה שהסטודנטים בטכניון מיעטו להגיע להרצאות, ובמקום זאת למדו סמוך למועד הבחינה – נוהג ששמה לב אליו גם כשלימדה ב־MIT, המכון הטכנולוגי היוקרתי של מסצ’וסטס. “עשיתי שם כמה שנות שבתון. המרצים שם גילו שהלמידה אינה מעמיקה ושהתלמידים לומדים רק את מה שמצפים שיהיה בבחינה, וכשהם צריכים ליישם את זה הם מתקשים מאוד. בעקבות זאת השתתפתי שם לפני כעשור בפרויקט שעסק בהדמיה בתחום הפיזיקה: כיצד להמחיש תופעות שהסטודנטים מתקשים בהבנתן כגון שדות חשמליים ואלקטרו־מגנטיים”. לדבריה, החידוש בפרויקט, שמומן על ידי ביל גייטס, הוא ש”במקום להפריד בין הרצאה לתרגול במעבדה, כשכל אחד הוא יחידה עצמאית, יצרנו מעבדת פיזיקה – יושבים בכיתה יותר מ־100 תלמידים מול מחשבים ניידים ומבצעים את התרגול כחלק אינטגרלי מתהליך הלימוד. המרצה מדבר פחות והסטודנטים מבצעים למידה פעילה.

“יש לנו חיישנים שמחוברים למחשבים, ובמהלך ניסויים הגרף מצטייר אוטומטית. כך אני מפנה מקום במוח. במקום להתרכז בקישורים הטכניים אני מסיקה מסקנות. הכלים הטכנולוגיים מאפשרים לי לערוך את הניסוי בצורה יעילה ומבוקרת יותר ומתעדים אותו בזמן אמת, והעומס הקוגניטיבי על המוח מתמקד בחשיבה ולא בביצוע הטכני של שרטוט הגרף”.

לצד התקדמות הטכנולוגיה ישנו גם נושא הלמידה מרחוק. מדוע היא עדיין לא החליפה את הלמידה המסורתית בכיתה?

“למידה מרחוק דורשת מוטיבציה פנימית ומשמעת ברמה גבוהה מאוד, אך כשהיא מלווה בהרצאות פנים אל פנים נוצרת מחויבות, לעתים למרצה ולעתים לקבוצה”.

“לעודד נשים להתקדם”

כששומעים את פרופ’ דורי, אי אפשר שלא לתהות מאין נובע הדרייב שהוביל אותה למקום שבו היא נמצאת היום. “אני בת לאמא ניצולת אושוויץ ולאבא שנשלח ברכבת האחרונה מרומניה. הוריי נפגשו בארץ בסמינר למורים: אבא היה מדריך ואמא תלמידה. בבית ילדותי היה ברור שהלימודים הם המחויבות והחזון שלנו, הדבר היחיד שהגרמנים לא יכלו לקחת. ההורים שלי הם מודל לחיקוי, וזה אחד האלמנטים החשובים ביותר בעיניי בעידוד ילדים לעשות בחירות. כשהגעתי לדוקטורט כבר היו לי שני ילדים, ואמי אמרה לי: ‘אמנם אמרתי לך ללמוד, אבל לא אמרתי לך להמשיך ללמוד כל הזמן’. היא לא יודעת שהמסר שהיא השרישה בי היה כל כך חזק, עד שאי אפשר היה באמת לעצור”.

יהודית נשואה לדב דורי, גם הוא פרופסור. שניהם התקבלו יחד כחברי סגל לטכניון ב־1991, השנה שבה גם עברו לכפר ורדים, מקום מגוריהם עד היום. “עשינו את המסלול יחד, כולל בת רביעית במהלך הפוסט־דוקטורט, ובעלי גרם לי להאמין שאני יכולה. אולי אם הייתי נולדת למשפחה אחרת או נישאת לבעל אחר, לא הייתי מגיעה לאן שהגעתי. חשוב לי להעביר את המסר הזה, כי האלמנט התרבותי משפיע מאוד”.

נושא נוסף שמבחינתה צריך להיות במוקד תשומת הלב הציבורית הוא מיעוט הנשים הבכירות באקדמיה. על פי מחקר שנערך בפקולטה שלה, שיעור הנשים מכלל הסטודנטים להנדסה בטכניון קטֵן ככל שעולים בדרגות, ונקודת השבירה היא הדוקטורט. “יש סטודנטיות רבות שמצטיינות, אך לא יוצאות לפוסט־דוקטורט, לרוב מסיבות תרבותיות – לפעמים בשל חוסר ביטחון עצמי ולפעמים כי החברה אומרת: למה כל המאמץ? אבל כשהבעל מעלה את האפשרות אין בכלל שאלה.

“בטכניון אנחנו מנסים לשנות את המגמה הזאת ולעודד יותר נשים להמשיך לפוסט־דוקטורט. זו בעצם המסננת שקובעת למי יש סיכוי לחזור לאקדמיה ולמי לא, ולאט לאט השינוי הזה מתחיל להתרחש. בטכניון יש כיום חמש דקאניות – וזה מספר שיא. אחוז הפרופסוריות מן המניין הכפיל את עצמו בשנים האחרונות, והיום הוא כמעט 10%.

“אני לא חושבת שיש הטיה מגדרית מכוונת באקדמיה, שיש ניסיון לא לקדם נשים. אבל לפעמים צריך לעשות מאמץ מכוון כדי לקדם נשים”.

מאיזה גיל בנות מפקפקות ביכולותיהן?

מגיל 6 מתפתחים סטריאוטיפים מגדריים, המשפיעים על בחירת הקריירה

השאיפות המקצועיות של הצעירים מושפעות מסטריאוטיפים חברתיים הקשורים למגדר. למשל, האמונה כי גברים טובים מנשים במתמטיקה מערערת את העניין שהן מגלות בתחומי המדעים. אולם מעבר ליכולות מגדריות בתחומים ספציפיים, סטריאוטיפים מייחסים באופן גורף יכולות למגדר, כך שגאונות ומצוינות אקדמית, למשל, הן תכונות המיוחסות בעיקר לגברים. פעמים רבות חשיבה זו משמשת הסבר לפערים המגדריים הקיימים בתחומי עיסוק יוקרתיים.

לא הרבה ידוע על האופן שבו אנו רוכשים חשיבה סטריאוטיפית זו. ארבעה מחקרים שהוצגו במגזין “סיינס” בתחילת השנה, מראים כי כבר מגיל 6 בנות סבורות פחות מבנים כי “בנות הן נורא חכמות”, ומתחילות להירתע מפעילויות חדשות המתאימות לדעתן לילדים “נורא חכמים”. לסטריאוטיפים אלו ישנה השפעה מכרעת על החלטות הקריירה של נשים, כך שבתחומים הקשורים לאינטליגנציה גבוהה כגון פיזיקה, מתמטיקה ופילוסופיה, ישנו באופן משמעותי מספר מועט יותר של נשים. אולם, נקודה חשובה היא שמסרים חברתיים של “אינטליגנציה = זכרים” משפיעים על התפתחות הילדים. כך, בנות רבות מתרחקות מתחומי עניין מסוימים עוד לפני האוניברסיטה.

ילדים בתחרות רובוטיקה ברוסיה. בנות מקשרות אינטליגנציה עם בנים, גם אם ציוניהן גבוהים יותר
ילדים בתחרות רובוטיקה ברוסיה. בנות מקשרות אינטליגנציה עם בנים, גם אם ציוניהן גבוהים יותרצילום: שאטרסטוק

המחקר הראשון בדק את התפתחות החשיבה הסטריאוטיפית בקרב ילדים בני 5, 6 ו־7, מחציתם בנות ומחציתם בנים, רובם ממעמד בינוני ולבנים. על הילדים היה להשלים שלוש משימות: כתיבת סיפור על אדם “נורא חכם” בלי לקבל הנחיות לגבי המגדר שלו; הוצגו לילדים תמונות של זוגות מעורבים או זהים, והיה עליהם לומר מי מהשניים הוא “נורא חכם”; התאמת חפצים או תכונות (פטיש, חוכמה) לדמויות של נשים או של גברים. הממצאים מראים כי האופן שבו ילדים תופסים אינטליגנציה גבוהה משתנה בדרמטיות מגיל 5 עד 7: בגיל 5 ייחסו הילדים אינטליגנציה גבוהה למגדר שלהם באופן שווה. עם זאת, בנות בגיל 6 ו־7 נטו הרבה פחות לייחס אינטליגנציה גבוהה למגדרן.

המחקר השני חזר על אותם המבחנים עם קבוצה גדולה יותר של ילדים, וכלל גם תמונות של ילדים וילדות ולא רק של מבוגרים. גם כאן לא נרשמו הבדלים סטטיסטיים מובהקים בין המגדרים בגיל 5, אולם בקרב המשתתפים בגיל 6 כבר נרשם הבדל מובהק (זאת אף שלבנות היו ציונים גבוהים יותר בממוצע מאשר לבנים בכיתה. כלומר, התפיסה שלהן מיהו חכם לא קשורה לציונים גבוהים).

המחקר השלישי בדק את הקשר בין אמונות לגבי מגדר לבין תחומי העניין של ילדים. קבוצה של ילדים בני 6 ו־7 התבקשה להתנסות בשני משחקים חדשים: הראשון עבור

“ילדים נורא חכמים”, והשני עבור “ילדים שמאוד מתאמצים”. לאחר מכן הוצגה בפניהם סדרת שאלות כדי לקבוע את מידת העניין שלהם בשני המשחקים. נמצא כי הבנות התעניינו פחות במשחקים שהוצגו לילדים חכמים, אך לא במשחקים לילדים שעובדים קשה. לשם בדיקה אם ממצאים אלו נובעים מאמונותיהם של הילדים לגבי אינטליגנציה, הוצגו למשתתפים שתי שאלות מהמחקר הראשון. ואכן, גם כאן התגלה כי התפיסה של בנות את האינטליגנציה של המגדר שלהן היתה נמוכה מזו של הבנים.

המחקר הרביעי השווה בין רמות העניין של ילדים וילדות בגיל 5 ו־6 במשחקים חדשים עבור “ילדים נורא חכמים”. לא נמצאו הבדלים סטטיסטיים מובהקים ברמות העניין של בני ובנות ה־5, וההבדל נרשם רק בקרב בני ה־6.

ישנם שני הסברים אפשריים לתוצאות המחקרים: ראשית, פעמים רבות בנים מתחילים ללמוד בבית ספר בגיל מאוחר מבנות, כך שייתכן כי התפתחותה של הבנתם את היכולת האינטלקטואלית מעוכבת לעומת בנות, מה שיכול לגרום לעודף ביטחון לגבי האינטליגנציה שלהם. אולם, הבנים והבנות שהשתתפו במחקרים אלו החלו את לימודיהם בבית הספר באותו גיל בערך. יתרה מזו, הציונים לאינטליגנציה של מגדר עצמי לא היו שונים בין בנים שכבר למדו בבית ספר לאלו שעדיין לא, אך בקרב הבנות כן נרשם שוני. שנית, ייתכן כי מוסכמות הענווה החלות על נשים יותר משעל גברים, השפיעו על רמת העניין שלהן במשחקים ל”ילדים נורא חכמים”, אך גם הסבר זה הוא לא חזות הכל, שכן ילדים בגיל 5–7 רברבנים לגבי יכולותיהם.